אוזבקיסטאן - בבוכרה היפה
במרומי המגדל בכיכר בוכורו
עומד מואזין ומשקיף מחורו
סוקר את עירו מאופק לאופק
ופתאום נעצר, ועולה לו הדופק.
"פלישה!" הוא צווח, "סיגרו השערים,
הסתירו את הבתולות ושימרו על הנערים,"
"אללה אכבר!" - הוא מתפלל בכפיפה,
"הגן על בוכורו, עירנו היפה."
אבוד. משדות הכותנה וממעברי ההר
פלש אל העיר שבט זר לא מוכר
כובעיו ירוקים ומנהגו מוזר
רכוב על אוטובוס ממוזג ומאובזר
בראש דוהרת מסתורה, לשונה שלופה לפניה
ודני ודנצ'ו יוצקים מים על ידיה
ומ"ז מאמינים, אדוקים ונועזים\משתרכים אחריהם כעדר של עיזים.
ממנהגיהם הנלוזים מופתע אפילו אללה
שאת מפעלם בשדות התירס רואה מלמעלה
ותמה - מה להם כי יאכלו על הריצפה
וכמה מופקרים הם, מלאי חוצפה
להפוך מדרסה למסעדה לעיני מאמיניו
ולשיר ולרקוד בתוככי מסגדיו.
"הו מסתורה! מראש ארמון האמיר
אבוא איתך חשבון כשיעזבו את העיר"
ועם הנץ השחר, כשהשמש הזהיבה
התקפל השבט והסתער על חיווה.
ועל יתר מעלליו בערי אוזבקיסטאן
ישירו הזמירים ויילל התן.
