קטעים מכתבתו של יאיר גרבוז בעיתון צלול
לפני שנים רבות נזדמן לי שלא בטובתי, אך לטובת חוש ההומור שלי, להצטרף לטיול מאורגן מטעם הסתדרות המורים. שתי שבועות נשבעתי בתום הסיוט הנורא ההוא: אחת, לחדול ממלאכת ההוראה; שניה, לא לחזור ולהשתתף בטיול מאורגן לעולם. מאורעות וחרפות אותה ירידה מצרימה כבר פורסמו בכתובים. על כן אסתפק בציון העובדה שעשר דקות אחרי שהתאספנו בתחנת רכבת צפון כבר הוקם וועד וכבר בוצעה החתמה על ההצעה לתבוע פיצויים מחברת הנסיעות וכבר עמדו מורינו ומורותינו על ההבדלים החוצפניים שבין הפרוספקט למציאות כבר הרבו להגיד: "זה מה ששילמנו אז זה מה שנקבל".
שבועה הראשונה שלי לא נתקיימה מעולם והריני מוסיף להשתיך למקצוע העתיק אשר מבחר מנציגיו גררו אותנו, אז, באותו טיול, באמצע הלילה למלון עד שמצאו אחד דומה מספיק פרוספקט. השבועה השנייה החזיקה מעמד שנים ארוכות, שבמהלכן סירבתי לדון באופציה של טיול מאורגן. בכל פעם שהנושא עלה נזכרתי במורה המושכת בכנף בגדו של המדריך המצרי ותובעת בקול מתחנחן: We want stomach dancing, כלומר: רב חפצינו בנענועי מעיים. הטיפול הקבוצתי השאיר בי צלקת. לא יכולתי לשמוע משפטים כמו: "חברה, שאלות בסוף" או: "יש לכם שעה לקניות!" מבלי שיחזרו אלי מראות הזוועה משם, תמונת המורות העבריות מרקדות בגלאביות וקיותיהן צוהלות ומרטטיטות משמחה. לא יכולתי לשאת את ההדרכה בעמידה על המיקח ואת שכלולה השחצני בידי כוחותינו. נעשיתי אלרגי להומור של מדריכי טיולים. והכי פחדתי מערב השקופיות וממפגש הרעים, הפשטידות ויין הנתזים, המתוכנן לאחר הטיול, שם תשאל בעלת הבית מי רוצה נס ומי רוצה בוץ ומי זוכר את הקטע ... ו... היה שיגעון!!
לפני כמה שנים הועלתה בפני הצעה זהירה ומנומקת להצטרף לטיול מאורגן לירדן. המציעים היו חברים קרובים שהסבירו לי בסבלנות רבה שכל משתתפי הטיול מוכרים להם היטב וזה יהיה טיול רחוק מרחק רב מטיולי ועדי העובדים, כובשי הדיוטי פרי, מכסחי חנויות הבשמים, שודדי המגבות, מעלימי המאפרות, מעמיסי הצלחות בסלטים חופשי, הורסי תאי הטלפון הציבוריים, מוחקי חיוכה של המונה ליזהבלובר שבפריז וההופכים את ההוצאה להורג של גויה לאופציה המועדפת על הקורבן. קיצורו של רומן ארוך ובהמשכים: הטיול לירדן היה מופלא ובסופו הפכו משתתפיו לקבוצת מטיילים מגובשת וצמאת המשך. אכן היו המשכים רבים והאחרון שבהם בחודש אפריל ליוון. כמעט תמיד משתתפים אותם מטיילים, פה ושם מצטרפים חדשים שנבחרו בקפידה, פה ושם סובלת הקבוצה מנשירות זמניות, אך תמיד אנו מטיילים עם אותה החברה: Eastward Bound, שעוד ידובר בה נכבדות...
...הפעם, כאמור, הציעה לנו חברת איסטוורד באונד טיול לטברנות, לכפרים, לחופים ולמנזרים ברכסי ועמקי מרכז וצפון יוון, שישה ימים וחמישה לילות. אין ספק שיוון היא אחת המתחרות היותר מוצלחות על תואר גן עדן במובנו הארצי והפופולרי, כלומר מקום שבו אפשר להסיר דאגה מלב ובגד מגוף ולרבוץ תחת תאנה וזית, לרוקן את המוח ולמלא את הקיבה...
...דומה שההשוואה בין ישראל ליוון מתבקשת; אקלים דומה, נופים ים תיכוניים דומים. אמנם פחות קדמה, אך הרבה פחות תאוות בצע והרבה יותר קשר של אנשים לסביבתם. יוון מסייעת מאוד לבעלי חשיבה נוסטלגית-פולקלוריסטית שמתחילים לדמיין את ישראל כמקום שניתן להשיג בו סלט יווני, לשתות בו אוזו וללבוש שחורים מבלי ללכת לעיר זרה. גם אנשים מפוכחים שאינם מתכוונים לעטר את מדרגות ביתם בפרחי גרניום ולשתול קפלה זעירה בגינתם יכולים להוציא כמה מסקנות ותקוות מרנינות לאיכות חיים משופרת לאחר טיול בנוף יווני. הטיול שלנו, שנע ממרכז יוון צפונה, כלל אמנם כמה מרכיבים דומים לאלה שתוארו כאן, אך באופן כללי נראו הנופים אירופאים יחסית. פרחים ופחים היו הרבה, אך מעט מאוד מהלבנים, הכחולים והטורקיזים של האיים והדרום. מכל מקום, יוון היא מקום ראוי להיסחף בו עד שהמציאות תתעקש להראות פניה ולהחזירך אל חיקה...
...עיר ענקית, אתונה, וגבעות סביב לה. שלושה מליון וחצי תושבים רואים יום יום את האקרופוליס. כשרואים את העיר מלמעלה, מגבעת הזאבים, היא מרשימה ולו משום שגם לצפיפות וכמות יש אופי משלהן, גם כאשר מדובר בפרטים כעורים למדי. כשחם מאוד אתונה היא בלתי נסבלת, והיה חם מאוד. כשמונומנט מסוים נמנה על פלאי עולם וכאשר מכירים את מראהו ותולדותיו מגיל צעיר מספרי הלימוד, נוטים להתאכזב ממנו במציאות. לא כדאי לתת לנטייה הזו להנהיג. לרוב האכזבה היא זמנית ופסיכולוגית ואם מגלים סבלנות מבינים היטב ואף מרגישים מדוע נעשה המקום מוקד עלייה לרגל מאז ועד היום. כזה הוא האקרופוליס ואסור להחמיץ את הביקור המייגע והתיירותי בו, כולל הנסיעה ברחובות חסרי החן של אתונה...
...לסיפורי המיתולוגיה יש רייטינג טוב. בסך הכל מדובר על התנהגות אנושית ויצרית עם יכולות משופרות ועם הרבה מאוד מיניות ומעט מאוד איסורים. מדריכי טיולים אופייניים יודעים לנצל את הסיפורים הללו לגיבוש הקבוצה. המדריך שלנו הוא בעל ידע אמיתי, עניין רב באומנות וארכיטקטורה והקבוצה כאמור כבר גובשה כהוגן. בגילי, אני נוטה חסד לאל היין. הפרתנון, או דירת הבתולה, הוא מקדש דורי ענק ומרשים והוא שהפך יותר מכל לסמלה של אתונה. רשימה זו איננה באה במקום מדריך חי או כתוב, אך לא לשכוח לבקר במקום הולדתו של עץ הזית ממכת קלשון - הארכיתאון, איפה שתוכלו לראות את הקריאטידות. מקרוב ובנחת תוכלו לראות אותם במוזיאון החביב שבדרום מזרח האקרופוליס...
...אחרי ארוחת הבוקר, כשכל אחד מקווה שריח הקפה לא נודף ממנו, יצאנו לטייל בשבילי הכפר. 44 כפרים פזורים באזור זגוריה והם דומים למדי בשל אבני הבנייה האפורות ובעיקר בשל גגות הצפחה. בכל כפר ניתן לזהות את המרכז בצורת עץ הדולב הגדול והעתיק ביותר שבדרך כלל מודגש ע"י גדר אבן עגולה שמקיפה אותו. הרבה פעמים תמצאו ליד הדולב את הטברנה המקומית. לצילו יישבו זקני הכפר ויתקיימו אירועים מיוחדים. חיבה רבה אני רוחש לכנסיות יווניות אורתודוקסיות שמידתן מידת אדם.הן לא מקושקשות וכמובן נעדרות פסלים ולרוב ניתן למצוא בהן ציורים הנוטים, בעיקר בכפרים, לחובבנות ופרימיטיביות שופעת רעיונות ועשירת דמיון. מהכפר יוצאת דרך מרוצפת נוחה ויפה להפליא המובילה ויורדת אל קניון ויקוס, שבעזרת חישובים טריקיים משהו נחשב לקניון העמוק בעולם, כ- 1000 מ'. טיילנו על שפת הקניון, מתפעלים משפע הפריחה ומהנוף הדרמטי ומנסים ללא סיכוי לקלוט בעדשות מצלמותינו את ההוד ואת העומקים ואת הגודל. מיני פיקניק- קפה וביסקוויטים בטבע- שווה לעיתים יותר מהדשנה שבארוחות...
...המשכנו דרך מעבר ההרים אל מטאורה, פסגת הטיול, תרתי משמע. לקראת לילו של היום השלישי הגענו לכפר קסטרקי, וכמו בסרט מדע בדיוני הזדקרו מול עינינו, מוארים ומשחירים, זקופים, חלקים ומחוררים, הצוקים המוזרים הכמו - מלאכותיים, הענקיים והמרשימים, של מטאורה. מדובר במילוי שהצטבר בעמק, נסחף בחלקו והשאיר אחריו את התפאורה האופראית הפראית. על חלק מהצוקים ניתן לאתר מטפסי הרים, הנראים כמתאבדים איטיים ועמלניים. בבוקרו של היום הרביעי יצאנו לטפס אל כמה מהמנזרים המפורסמים הבנויים על צןקי מטאורה. בכל מנזר חצר מרכזית, תאי נזירים, מקום אכילה וכמובן הכנסייה. אל המנזרים מטפסים היום במדרגות. הטיפוס אינו קל אך גם לא קשה במיוחד. בעבר נהגו להעלות את הנזירים ואת האספקה בעזרת סלים שהשתלשלו בחבל. את המנגנונים העתיקים והמתוחכמים הללו ניתן עדיין לראות. הכנסיות מכוסות בציורים ביזנטיים. בשם סבלו של ישו ובשל דמו שניגר ובשל העינויים שעבר ובשל היותו אדון עולם רב דמויות ותפקידים וזהויות, הרשו לעצמם הציירים הנוצרים לצייר מערכות וסצנות של עינויים מצמררים ומכשירי ומכונות עינוי משעשעים עד אימה. הרבה מאוד כושר המצאה מצאתי בציורים האלה וכן המון סיפורים פרועים, אלימים ומרתקים, המנצלים את הדת לצרכי אמנות, אם במודע ואם לא. מרתק לנוע בתוך העלילות הללו, שרבה בהן האכזריות ועצומה שליטת הכנסייה...
...החבורה שלנו תישאר סודית וסגורה, אך אתם הרי יכולים לעשות לכם חבורות משלכם וליהנות כמונו ואולי אף יותר. לעומת זה, חברת איסטוורד באונד איננה סודית.
היא שוכנת ברחוב קומוי 3 בחיפה (טל' 04-8226124).
